דמנציה מסוג אלצהיימר וחיות מחמד

אלצהיימר וטיפול בחיות מחמד

אלצהיימר ובעלי חיים

הקשר בן רווחה ובריאות לבין פעילות חברתית ידוע מזה שנים. אנשים בעלי סגנון חיים יותר חברתי נמצאים בסיכון נמוך יותר למחלות ותמותה מוקדמת. בהמשך לרעיון זה החליטו חוקרים לבדוק את היכולת של חולי אלצהיימר ליצור קשר עם כלבים והאם יצירת קשר זה תתמוך בתקשרת בלתי מילולית של החולים.

ממחקרים שונים עולה כי חיית מחמד מפחיתה סימני דיכאון ובדידות בגיל השלישי. המגע של הכלב, הצורך לטפל בו והאהבה שנותן מספקים לאדם ולאדם המבוגר צרכים רבים. בשנים האחרונות נמצאו מחקרים המעידים כי ידידינו הכלבים לא רק מספקים תחושה טובה אלא גם משפיעים לטובה על מדדי בריאות מובהקים כמו לחץ דם, טמפרטורת גוף, רגיעה ועוד.

מה ההגיון לניהול המחקר  זה עם חולי אלצהיימר ?

מחלת אלצהיימר היא מחלה ניוונית הפוגעת בהדרגה ביכולות החשיבה, השפה  והתפקוד

המחלה בשלביה המתקדמים דורשת לייצר שפה בלתי מילולית לתקשורת

הקשר/התקשורת עם כלב היא תקשורת שברורה מבוססת על מגע ותקשורת בלתי מילולית

מרבית הכלבים מספקים חיבה ואהבה ללא הרף אשר יכולים לתרום לתחושת הנינוחות הרגשית ולשפר מצב רגשי ירוד.

 

תוצאות המחקר

ממצאי המחקר הראו כי היחס הנרקם בין בעלי החיים לחולה אלצהיימר תרם לתפקוד הרגשי של החולה, ליכולת תפיסת המציאות.