שיקום בקהילה או דיור מוגן ?

שיקום ומגורים בקהילה

למה כדאי לעבור שיקום בקהילה לאחר אירוע מוחי, מחלה קשה ולהימנע ממעבר לדיור מוגן

אנשים מבוגרים לאחר אירוע מוחי, פגיעות אורתופדיות ונוירולוגיות אחרות סבורים לעיתים כדי כדאי להם לעבור להתגורר בדיור מוגן או בבית אבות עם שירות רפואי. לרוב חושבים אנשים אלו (או בני משפחתם) כי מסגרת זאת תספק להם את הביטחון שצריכים (דרך מגורים, שירותים רפואים זמינים) ותוריד דאגות רבות מליבם. מה שאנשים אלו לא לוקחים בחשבון הוא שמעבר ממגורים בבית למגורים במסגרת מוגנת היא גם בעלת השלכות שליליות.

חשיבות התפקוד העצמאי לאדם המבוגר
אדם שגר בקהילה הוא במרבית המקרים אדם בעל צרכים ויכולת תפקוד גבוהות יותר. הוא צריך להתלבש, להכין אוכל, לבצע סידורים בבנק, לארגן את ביתו או לחלופין לדאוג באופן קבוע לעזרה או פיקוח בנושא זה. לעומת זאת, אדם שגר בבית אבות או בדיור מוגן אינו צריך כלל לחשוב על דברים אלו. משמעות הדבר היא
- פחות חשיבה ופחות עשייה. באופן פרדוקסלי,  דווקא בגיל המבוגר ובמצב רפואי מורכב שבו צריך לשמר יכולות חשיבה ומוטוריקה, להפעיל את השרירים וללכת לדואר לשלם חשבונית ולתרגל פעולות תפקודיות (משיכת כסף, תשלום בדואר, ספירת יתרה) האדם נמנע מביצוע פעולות אלו.  במקום לקבל ביטחון עצמי ותחושת יכולת דרך עשייה ותפקוד, בדיור המוגן עושים הכל עבור אותו אדם ולוקחים ממנו את תחושת הבטחון, היכולת והתפקוד.

משמעות חיים
אדם בגיל מבוגר ובעיקר אדם המשתקם לאחר אירוע מוחי, חולי פרקינסון או חולה במחלה כרונית זקוק למטרות חיים משמעותיות. לאדם מבוגר אין עבודה, ילדיו כבר גדולים ולכן משמעויות החיים הגדולות דועכות ועימן הרצון, הכוח לחיות והבריאות. אדם מבוגר וחולה זקוק למטרות חיים שיתנו לו את הכוח המניע לחיות. בדיור בית אבות /דיור מוגן קשה ליצור את משמעויות אלו בעוצמה הדרושה. הפנאי במרכזי דיור מוגן מקובע וקבוע וכל מה שנותר לאדם זה להישתלב במערכת המכתיבה לו את סדר יומו.

לסיכום, מסגרות דיור מוגן ובתי אבות הם מסגרות עם יתרונות רבים וחסרונות. רגע לפני שחושבים לעבור לדיור מוגן קחו בחשבון גם את החסרונות שבמעבר זה. לקחת מאדם את יכולתו לתפקד בקהילה הוא דבר בעייתי שלא תמיד יש לו דרך חזרה. אי לכך חשוב לבדוק את כדאיות הדיור המוגן לפני שעושים זאת. אם לאדם יכולות תפקודיות רבות או חלקיות או אם הוא בעל העדפה להמשך שיקום וטיפול בקהילה לא למהר בקבלת החלטות על נושא שיקום ודיור מחוץ למסגרת קהילתו.