מאפייני השיקום לאחר אירוע מוחי

מאפייני השיקום לאחר אירוע מוחי

אירוע מוחי מוביל לעיתים קרובות לליקויים פיזיים (חולשת שריריים, טונוס אב נורמלי, כאבים או שיתוק).פרט למאפיינים הפיזים הגלויים לעין קיימים גם ליקויים קוגניטיביים, המתבטאים בירידה בטווח הקשב והריכוז וירידה בתפקודים ניהוליים (ארגון, תכנון ובקרת ביצוע). לעיתים מופיעים גם קשיי שפה המתבטאים בקשיי דיבור, שליפת מילים, ארגון משפט. לירידה קוגניטיבית, השפעה אובייקטיבית וסוביייקטיבית לגבי יכולתו של האדם לתפקד באופן יומיומי (לנהל משק בית, לארגן סדר יום, להשתתף בעיסוק פנאי ועוד). במהלך התהליך השיקומי חשוב לטפל הן בפן המוטורי והן בפן הקוגניטיבי והשפעותם על תפקוד.

הטיפול המוטורי
ניתן לסווג את הטיפול המוטורי לאחר אירוע מוחי לשני סוגים:
גירייה מוטורית -  טיפול הכולל הפעלה של הגפה העליונה ו/או התחתונה שנפגעו בעקבות האירוע המוחי. הפעלה זאת יכולה להיות לכלול מתיחות, גירייה תחושתית, הפעלה משולבת של שתי ידיים, נישאות משקל על היד ועוד.
אימון תפקודי מוטורי – טיפול  שמטרתו לתרגל שימוש בגפה החלשה לצרכים תפקודים. לדוגמה, שימוש ביד החלשה לצורכי אחיזת צנצנת על מנת שניתן יהיה לפתוח אותה עם היד השנייה. במקרה של שיתוק היד, הטיפול יכלול תרגול תפקוד באמצעות יד אחת עם או ללא אביזר עזר.

הטיפול הקוגניטיבי
ניתן לחלק את הטיפול הקוגניטיבי לאחר אירוע מוחי לשני סוגים:
גרייה רמידיאלית - טיפול שמטרתו תרגול מיומנויות קוגניטיביות בתחום הקשב, זיכרון, שליפה ותכנון. טיפול זה מתבטא או באמצעות משימות דף ועיפרון או באמצעות תרגילי מחשב.
אימון קוגניטיבי - טיפול שבו מתרגל המטופל תפקודים שונים (ארגון ארוחה, בישול, הכנת תשבץ) המצרייכים מיומנויות קוגניטיביות (קשב, תכנון, שליפת מילים ועוד').